החלטה בתיק בש"פ 352/05

           בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' אהד), מיום 10/1/05, שניתנה בתיק ב"ש 93678/04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגין ביצוע שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק) ושתי עבירות הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק.

           על-פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום, העורר וחיים מהרבנד (מהרבנד) נשלחו על-ידי צלי טנצר (להלן: טנצר) למוסכי השרון (להלן: המוסך), אשר בבעלותו של יניב כחלון (להלן: כחלון), וזאת בשל חוב כספי בין כחלון לטנצר. במהלך הפגישה בין העורר, מהרבנד וכחלון התעורר ויכוח במהלכו הכה כחלון את העורר., בהמשך, קשר טנצר קשר עם העורר ועם מהרבנד, להצית את רכבו של כחלון מסוג לנדרובר. ביום 28.10.04 בסביבות השעה 2:50, הגיעו העורר ומהרבנד לחניון בו חנה רכבו של כחלון כשהם מצוידים בחומר דליק, והעורר הצית את הרכב בעזרתו, כשמהרבנד ממתין לו מחוץ לחניון. כתוצאה מהמעשה הרכב נשרף. 

           על-פי עובדות האישום השני שבכתב האישום, עובר לתאריך 29.10.04, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, התגלע סכסוך בין טנצר ואיציק אוחנינה (להלן: אוחנינה) לבין גולן אטון (להלן: אטון), וזאת בשל חשדו של אוחנינה, כי אטון גרם נזק לאדם המקורב לו. בהמשך למתואר לעיל, קשר טנצר קשר עם העורר ומהרבנד, להצית את הקרוואן של אטון ברח' הברוש במושב נווה ימין, וזאת במטרה לפגוע בו. בתמורה לכך סוכם, כי יינתן לעורר סך של 1,000$. בתאריך 29.10.04 בסביבות השעה 4:18, הגיעו העורר ומהרבנד לקרוואן, כשברשותם חומר דליק והציתו את הקרוואן וכתוצאה מכך נגרם לו נזק רב.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 10/1/05, קיבל בית-המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

           מכאן הערר שבפני.

           בא-כוח העורר, טען בכתב ובדיון בפני, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא נתן משקל למצבו הנפשי של העורר, ובכך שלא שם לפניו את מצוקתו ואת החוויות הקשות שעבר בתקופת מעצרו. עוד הוסיף וטען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל מספיק לנסיבות ביצוע העבירה לפיהן נוצל העורר על-ידי בן דודו, אשר שידל אותו לבצע את העבירות נשוא כתב האישום. עוד הוסיף וטען הוא, כי שגה בית-המשפט המחוזי עת הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים וזאת מבלי שבחן את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן.

           מנגד, טען בא כוח המשיבה, כי אין מחלוקת לגבי התשתית הראייתית באשר למעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. בא-כוח המשיבה סמך יתדותיו על החלטת בית-המשפט המחוזי וביקש לדחות את הערר. עוד הוסיף וטען הוא, כי העורר עשה את המיוחס לו בכתב האישום בעבור בצע כסף, וכי בחקירתו במשטרה הכחיש כל קשר לאירוע ואולם רק בפני המדובב נחשף הוא.

           לאחר עיון בהחלטת בית-המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

           בא-כוח העורר מיקד את עיקר טיעוניו בשאלת חלופת המעצר וטען, כי הוריו של העורר, נמצאו על-ידי שירות המבחן כמתאימים לפקח עליו יומם ולילה. בית-המשפט המחוזי נתן דעתו לענין זה וקבע, כי אין בחלופה המתאימה כדי לאיין את מסוכנות העורר ובלשונו:

"מסוכנות המשיב עולה מעצם נכונותו להדליק רכב, להצית קרוואן. במעשה זה מגלה המשיב חוסר יחס לרכושו וקניינו של אחר, זלזול בנורמות ואמות מידה בסיסיות בחיי החברה, הפשטות בה ביצע את המעשה, הקלות הבלתי נסבלת בביצוע מעשי הצתה מעצימה מסוכנות המשיב, מעידה על אופיו ונכונותו לבצע דבר עבירה בעבור אחרים תמורת כסף". 

           אף אני שוכנעתי, כי בנסיבות שתוארו לעיל, חלופת המעצר שהוצעה אינה הולמת ואף נראה, כי אין כל חלופה, אשר תשיג את מטרות המעצר,בעניינו של העורר. שכן, במקרה שלפני, מעשיו של העורר הינם חמורים מאוד. כבר נקבע, כי עבירת הצתה יוצרת עילת מעצר מכוח חזקת מסוכנות.

           סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"א בשבט תשס"ה (31.1.05)

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: